אני יפתח את הבלוג החדש שלי בטקסט שכתבתי לא ממש מזמן אבל יצא שהוא כבר לא ממש עדכני  ובכל זאת נראה לי שתהנו לקרוא אותו,

יום שישי בערב תאריך 14.12.12

היום אני מתחיל לכתוב את הספק בלוג ספק יומן הזה שיעסוק ביום יום שלי באיך שאני מרגיש ועל מחשבות שרצות לי בראש בין מיגרנה למיגרנה  , בגדול ההחלטה להתחיל לכתוב את המחשבות שלי עלתה לי לראש לאחר שקראתי בלוג מאוד מוצלח של מכר שלי והדרך הנהדרת  שבה הוא תיאר בכתביו את המחשבות שעוברות לו בראש ואת האירועים שמתרחשים בחייו גרמו לי לרצות לעשות זאת גם ולהעלות על הכתב את הדברים הנ''ל

ואני עדיין לא יודע אם אי פעם מישהו יקרא את זה או בכלל ידע שכתבתי את זה אבל נעים לי לחשוב שבעוד שנים רבות מעכשיו כשבעזרת השם אני יהיה נשוי לאהבת חיי ואב לילדים מתוקים או ילדות מתוקות אני יוכל לשוב אל הדברים שאני כותב עכשיו ולהתרפק על התקופה הזו כי משום מה תמיד נדמה לי שאני בפרט  ואנשים בכלל תמיד מביטים אל העבר ומתגעגעים לתקופה שהייתה ורוצים לחזור לחיות את העבר כי "אז היו זמנים טובים ותמימים יותר" כאילו שתמיד העולם הולך ומאבד מטיבו ומתמימותו משהו שאני לא שולל אבל גם לא ממש דוגל בו

כי יכול להיות שבאמת העולם מאבד מתמימותו ומטיבו אבל מצד שני יכול להיות שזה אני ואנחנו כחברה מאבדים את התמימות ואת הטוב שבנו והעולם בכלל לא אשם בכלום הוא בסך הכל מסתובב לו כמו שעשה הרבה לפני שנולדנו ומנסה לשרוד את מה שאנחנו מעוללים לו אז עכשיו פתאום קופצת לי לראש המחשבה שחייבים לעשות משהו ולהציל את העולם ! להציל אותנו ! למען הדורות שיבואו שגם להם ישארו חלקות טובות שהם יוכלו להרוס בעצמם , אבל מצד שני אולי בני המאיה צדקו וסוף העולם הולך להגיע בעוד שבוע בערך אז למה בכלל לטרוח בשביל מטרה אבודה מראש

אני בדיוק מביט וקורא את כל מה שכתבתי עד עכשיו וקולט כמה נושאים העברתי במס' שורות מצומצם כל כך ושבמידה ויום יבוא ומישהו יקרא את הטקסט הזה הוא לא יבין לימינו ולשמאלו אבל כנראה שכך הייתי תמיד : חושב בעשרים ערוצים בו זמנית ומקפץ בין נושא אחד למשנהו בדרך שנדמה שהגיונית רק לי, אולי זאת הבעיה שלי , החוסר יכולת להתמקד בנושא אחד אם זה בכתיבה ואם זה בכל תחום  אחר בחיי אני רוצה לבלוע את העולם לנסות הכל לדעת הכל ולא להשאיר שום פינה בעולם מבלי שנחקרה על ידי או לפחות על ידי מישהו שיספר לי על כך , אבל מצד שני אולי זו בכלל לא בעיה אלה המתנה שלי שהכל מעניין אותי ואני לעולם לא ירשה להעצמי לשקוע בשעמום ותמיד יתור אחרי הריגוש הבא ואחרי הנושא הבא שיאתגר אותי , אז כן אני יודע שאני לא יצליח ללמוד הכל ולהתנסות בהכל אבל זה לא ימנע ממני לנסות ולהנות מהנסיון כי מי שלא חי כל עוד הוא בחיים לדעתי פספס את המתנה הגדולה ביותר שהוא אי פעם קיבל או יקבל ונכון שאנשים שונים מגדירים בדרכים שונות מה זה לחיות או לעשות חיים ויכול מאוד להיות שגם דעתי בנושא והגדרתו תשתנה בעתיד אבל נכון להיום אני שואף לנצל את ימי בלנסות להנות בדרך הכי טובה שאני מכיר

ושלא תבינו אותי לא נכון אני לא טוען פה שאני תמיד מצליח אני לפעמים נכנע להתקפי החרדה שלי ולפעמים למיגרנות ולדברים שונים ומשונים אבל אני נלחם בזה ולא מוכן להכנע למרות שקשה ולמרות שלפעמים נמעס אני לא מוכן להיות מאלה שיום אחד יביטו לאחור ויגידו לעצמם "למה לעזזל לא ניסיתי קצת יותר " ולחיות בתחושת פספוס שהיא לדעתי התחושה הנוראה ביותר שאדם יכול לחוש .

טוב אז נראה לי שאני יסיים להיום בתקווה שתיפול עליי המוזה לכתיבה שוב בקרוב והספק בלוג ספק יומן הזה יהפוך להרגל שכזה ככה שיהיה לי מה לקרוא בבוא הזמן כשאני ירצה לחזור ולהתרפק על התקופה הנפלאה של סוף 2012